עירית אילת נ' טקסימדיה בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה והתגובה

בפני בקשת הנתבעת 1 לחיוב התובעת בצו למתן מענה לשאלון וכן לגילוי מסמכים ספציפיים, וזאת מעבר למועדים שנקבעו בהחלטת ביהמ"ש מיום 30.11.2009 במסגרת קדם המשפט, היינו 30 ימים מיום הגשת כתב התשובה לכתב ההגנה המתוקן ולא יאוחר מ-60 ימים מיום הדיון ( כתב התשובה הוגש בתאריך 23.12.2009 ולכן 60 ימים הינם 30.1.2010).

ב"כ המבקשת טענה, כי העבירה את משרדה ולפיכך פנתה לב"כ התובעת ובקשה אורכה למשלוח השאלון. זו הסכימה להארכת המועד עד 14.2.2010. מן הראוי לציין כי ב"כ המבקשת אימתה טענה זו בתצהיר מטעמה.

בתאריך 14.2.2010 העבירה ב"כ המבקשת הדרישה למענה לשאלונים וגילוי מסמכים ספציפיים כמו גם העבירה תצהיר תשובות לשאלון שהועבר אליה מטעם התובעת.

עוד הוסיפה, כי במקביל ובשל הצורך להשלים ההליכים המקדמיים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר מועדים חדשים להגשת ראיות הצדדים לתאריכים 9.3.2010 וכן 8.4.2010 בהתאמה, הסדר שאושר בהחלטת ביהמ"ש מיום 15.2.2010.

בתאריך 7.3.2010 שלחה המשיבה בפקס' מכתב גילוי מסמכים, להבדיל מתצהיר גילוי כדין, בו גם דחתה את דרישת המבקשת למענה לשאלון כמו גם את הדרישה לגילוי ספציפי בטענה כי המועדים להגשת תצהיר עדות ראשית נקבע בקדם המשפט, והשאלון מכביד ובלתי רלוונטי.

המבקשת טענה, כי הצדדים הגיעו להסכמות ביחס להליכים המקדמיים ולפיכך הינה מצויה בגדר המועדים לדרישתם על פי תקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 (להלן:"תקסד"א").

עוד טענה, כי אפילו הייתה חריגה מלוח הזמנים מדובר בחריגה זניחה שאינה אמורה לפגוע במועד הדיון שנקבע להיום.

מעבר לכך הוסיפה, כי אי מתן הצו עלול לפגוע בה, בניהול יעיל יותר של התיק תוך חסכון בזמן שיפוטי יקר, וייגרם לה עיוות דין מה גם שהמבקשת השיבה באופן מלא לשאלונים שנשלחו אליה.

ב"כ המבקשת הדגישה כי המשיבה הינה רשות ציבורית ומוטלות עליה חובות מוגברות של הגינות וסבירות וסירובה נובע ממניעים פסולים.

עוד ביקשה כי בהתאם לתקנה 113 לתקסד"א תציין המשיבה האם מסמכים הנזכרים בפניית המבקשת אליה מתאריך 14.2.2010 אמנם מצויים אצלה כאשר בהתאם לתקנה זו ניתן להפנות הדרישה בכל עת.

לבסוף, ביקשה להאריך המועד להגשת ראיותיה לאחר השלמת ההליכים המקדמיים כלפיה.

המשיבה מצידה עתרה לדחיית הבקשה וחיוב המבקשת בהוצאות. לטעמה, העובדה ולפיה הוגש כתב הגנה מתוקן, המוסיף טענה אחת נוספת, אינו מצדיק עיכוב ההליכים המקדמיים למשך כשנה מאז הגשת כתב ההגנה המקורי. מעבר לכך, הדרישה להשלמת ההליכים נעשית לאחר שהתובעת כבר הגישה את ראיותיה. מכאן שהאיחור נעשה שלא בתום לב ולכן יש לדחות הבקשה.

בנוסף, מדובר בניסיון למקצה שיפורים, כאשר ההליכים כבר מתנהלים מזה שנתיים, והמועדים שנקבעו בדין וע"י ביהמ"ש כבר חלפו.

לעצם השתלשלות ההלכים ציינה, כי בעקבות כתב תביעה מתוקן, המצרף את הנתבעת 2, הוגש כתב הגנה המתוקן בתאריך 9.2.09. המועדים להשלמת ההליכים המקדמיים אמורים היו להסתיים בחודשים 3-4/09 אך אלה חלפו וב"כ המבקשת לא טרחה לבצעם.

מאידך, עוד בתאריך 17.3.2009 הופנה שאלון ובקשה לגילוי מסמכים אל המבקשת ע"י המשיבה, אלה לא נענו, והמשיבה נאלצה להגיש בגינם בקשה לביהמ"ש בתאריך 22.6.2009, אך עדיין לא נענתה. בחודש 8/09 פנתה המבקשת וביקשה לתקן כתב הגנתה על מנת להוסיף טענת הגנה, אך גם אז לא השלימה את ההליכים המקדמיים.

בתאריך 30.11.2009 התקיים קד"מ ראשון ובה התאפשר לתקן כתב ההגנה כמו גם נקצבו מועדים להשלמת ההליכים המקדמיים והמועדים להגשת הראיות. כתב ההגנה המתוקן הוגש ב-14.12.2009, ובתאריך 23.12.2009 המציאה המשיבה את כתב תשובתה לכתב ההגנה המתוקן, תוך דרישה להשלים ההליכים המקדמיים במועדים שקצב ביהמ"ש.

המשיבה מודה, כי הסכימה למתן אורכה למענה על השאלון שהיא הפנתה למבקשת עד 14.2.2010 כמו גם לדחיית מועדי הגשת התצהירים מאותו הטעם. יחד עם זאת המשיבה הדגישה כי במועד זה עדיין לא הציגה ב"כ המבקשת את בקשותיה המקדמיות.

בתאריך 14.2.2010 ביחד עם המענה לשאלון התובעת, הפנתה ב"כ המבקשת לראשונה את בקשותיה המקדמיות וכללה בהם שאלון עם לא פחות מ-100 שאלות, ודרישה לגילוי ספציפי של מסמכים ב-29 סעיפים וכל זאת חודש ימים לפני המועד להגשת תצהירי המשיבה.